<h1>שבלי הלקט סימן י"ח</h1>
<h2>דף יז:</h2>
תנו רבנן מאה ועשרים זקנים, ומהם כמה נביאים, תיקנו להן לישראל תפילה על הסדר. ושמעינן מהכא שאם לא אמרן על הסדר לא יצא. ותניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. מצאתי אגדה מאי על הסדר זה סדר עולם, שכך מצינו י"ח ברכות שלתפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו. כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותיקנום כסידרן. כשנוצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מגן אברהם. כשנעקד יצחק אבינו על גבי המזבח ונעשה דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה מיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו, לפיכך אמר דוד (תהלים קל"ג, ג') כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כטל שהחיה בו יצחק אבינו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מחיה המתים. כשבא יעקב אבינו ונפגע בשערי שמים והקדיש שמו של הקב"ה מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' האל הקדוש. כשבא פרעה להמליך את יוסף על מצרים בדקו אם יודע בשבעים לשון, בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו ב' חונן הדעת. כשעשה ראובן מעשה בלהה פילגש אביו נקנסה עליו מיתה, מיד חזר בתשובה, דכת' (בראשית ל"ז, כ"ט) וישב ראובן אל הבור וגו' אמר ר' יוחנן שחזר בתשובה וחיה, דכת' (דברים ל"ג, ו') יחי ראובן ואל ימות. מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו ב' הרוצה בתשובה. כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר (בראשית ל"ח, כ"ד) הוציאוה ותשרף, שלחה לו הכר נא (שם, שם כ"ה). מיד הודה ואמר (שם, שם כ"ו) צדקה ממני, ונסלח לו על אותו עון, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' חנון המרבה לסלוח. כשמיררו המצריים את חיי אבותינו, אמר הקב"ה לישראל (שמות ו', ו') וגאלתי אתכם. מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' גואל ישראל. כשנצטער אברהם צער מילה בא רפאל וריפאו. מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' רופא חולים. כשזרע יצחק אבינו ומצא מאה שערים (בראשית כ"ו, י"ב) מיד פתחו מלאכי השרת ואמ' ב' מברך השנים. כשבא יעקב אבינו במצרים וראה יוסף ושמעון ונתקבצו הוא ובניו כולן כאחד, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' מקבץ נדחי עמו ישראל. כשניתנה תורה לישראל ואמר הקב"ה למשה (שמות כ"א, א') ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' מלך אוהב צדקה ומשפט. כשטבעו המצריים בים פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' מכניע זידים. כשאמר לו הקב"ה ליעקב אבינו (בראשית מ"ו, ד') ויוסף ישית ידו על עיניך, שמח ובטח על דברו של מקום, ובשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם ובא יוסף ונתן שתי ידיו על עיניו ונשקו ובכה עליו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' משען ומבטח לצדיקים. כשבנה שלמה את בית המקדש, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' בונה ירושלם. כשנושעו ישראל ועברו בים סוף ואמרו שירה (שמות י"ד, ל') ויושע יי', מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' מצמיח קרן ישועה. כשנאנחו ישראל וזעקו לאל ושמע צעקתם, כמה שנ' (שמות ב', כ"ג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם אל האלהים מן העבודה, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' שומע תפילה. כשעשו ישראל המשכן וירדה שכינה ושכן בו בין שני כרובים, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך המחזיר מהרה שכינתו לציון. כשהכניס שלמה הארון לפניי ולפנים ואמר (דהי"ב ו', מ"ב) יי' אלהים אל תשב פני משיחך וגו' ונענה, נתן הודאה ושבחה להקב"ה ואמר (מלכים א', א', נ') ברוך יי' אשר נתן מנוחה וגו', מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' הטוב שמך ולך נאה להודות. כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים להם המקרא דכת' (ויקרא כ"ו, ו') ונתתי שלום בארץ, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך עושה השלום. לפיכך כשבאו אנשי כנסת הגדולה תיקנום בחכמתם כסדר הזה, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ב' חכם הרזים שנתן חכמה ליראיו שהן בני גוי גדול, כמו שאמר להם משה (דברים ד', ז') ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו.
<h2>דף יח.</h2>
ובמסכת מגילה אמרינן עד כאן יש לך רשות לדבר, מיכן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום. ומצאתי שנשאל ה"ר אברהם ביר' דוד זצ"ל והשיב. מה ששאלת הלוא אמרו חכמים מיכן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום, ואמור נמי כל המספר בכבודו של מקום יותר מדי נעקר מן העולם, והרי תפילת רבינו סעדיה זצ"ל, כל אותה הבקשה שיש בה כמה שבחות, וגם בקשה שקורין אותה בקשת אליהו, היאך אומרין אותה בני אדם. כך נראה לי שלא אסרו לספר בשבחו של הקב"ה אלא בציבור, או בעיקר התפילה, אבל ביחיד תחנונים הן. וסמכתי על מה שאמרו לעניין שמע שמע ומודים מודים, דביחיד תחנונים הן. הלוא תראה שאמרו לעיניין הכריעות אם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה, ור' עקיבא כשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת מפני הכריעות וההשתחויות שהיה עושה.
